החשיבה על עושר מעכבת אותנו מלהשיג עושר

בס"ד

החשיבה על עושר מעכבת אותנו מלהשיג עושר:

באחת מההרצאות שנתתי השבוע דיברתי על החסמים המונעים מאתנו להגדיל את הכנסותינו, טענתי כי החסימה הגדולה ביותר היא המחשבה כי בלתי ניתן עד בלתי אפשרי להגדיל הכנסות, המחשבה השלילית היא זאת שמצליחה למנוע מאתנו את האפשרות שהכנסותינו יגדלו.

בספר חוקי העושר של ריצ'רד טמפלר בעמוד 17 תחת הכותרת לחשוב כמו עשיר כותב ריצ'רד כך: בכללים הראשונים אני עומד לטעון שאולי, רק אולי, אופן החשיבה שלנו על עושר מעכב אותנו מלהשיג עושר. אם בלבנו, אנו מאמינים (אפילו בתת המודע) שכסף הוא דבר רע ושהמון המון כסף זה באמת דבר רע, מרב הסיכויים שנחבל במאמצינו, בלי שנדע, להשיג המון ממנו.

חיזוק גדול לטיעון כי המחשבה היא המשפיעה על המציאות הפיננסית שלנו קיבלתי מהמעשה הבא:

פעם פגש הצדיק רבי צבי אריה מאליק משכיל אחד ששימש כמרצה ידוע באחת האוניברסיטאות. שאל המשכיל את הרבי: חסידים רבים יש לך והם מפזרים ומעניקים לך ממון רב, אף לי תלמידים רבים שומעי לקחי, אולם איש לא מעלה בדעתו לתת לי מאומה, מדוע? ההבדל הוא גדול, השיב הרבי, אני מואס בכסף ושונא בצע, משום כך אני משריש בלב חסידיי את שנאת הבצע ואת המיאוס שבתאוות הכסף, לכן קל להם לחלק את כספם. ואכן, את כל מה שהם מעניקים לי אני מחלק לצדקה לעניים ולנצרכים. ואילו אתה אוהב כסף לא ישבע כסף.. משום כך ערך זה נטבע היטב גם בלבות שומעי לקחך, משום כך קשה להם לתת לך אפילו פרוטה אחת....

למדתי פה דבר מדהים עד כמה המחשבה משפיעה על מציאות פיננסית:

אם אני מחלק ודואג שהאחרים ייהנו מכספי המסר שאני מעביר לסביבתי הוא: כי תפקידו של הכסף הוא לצאת ולהסתובב בין כולם ושכולם ייהנו ואז זה חוזר אליי וגם אני נהנה מכספם של אחרים כי אחרים מתנהגים בדיוק אותו דבר עם כספם.

אם אני דואג כל הזמן שהכסף שלי יישאר אך ורק אצלי ורק אני נהנה מכספי, המסר שאני מעביר לסביבתי הוא: כי תפקידו של הכסף הוא להישאר בארנק ובכספת, ואז זה חוזר אליי כי אני לא ייהנה אף פעם מכספם של אחרים כי הם יתנהגו בדיוק כמוני.